התובעת רחל סעדיה, ילידת
1959, עותרת לחייב את הנתבעת - מבטחת השימוש באוטובוס לפצותה בגין נזקי גוף שאירעו לה בתאונת דרכים מיום
23/002/2005 התביעה היא בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"
חוק הפיצויים").
בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום
22/03/2012 (בע"א
46489-03-11) להלן פסק - הדין המשלים בשאלת הנזק:
לבדיקת התובעת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי,
ד"ר ישראל דודקביץ (להלן: "
המומחה") אשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בגין הפגיעה הרצועתית, המלווה בהגבלה קלה בהנעת מפרק הקרסול ובהגבלה קשה בתנועות הסובטאלאריות ובכאבים על
20% לפי סעיף
49 (2) ו' בהתאמה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1967 (להלן:"
התקנות").
ב"כ הצדדים נמנעו מלהעמיד את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט במבחן החקירה הנגדית, דבר המלמד, כי אין מחלוקת בין הצדדים על המסקנות והממצאים שבחוות הדעת ובהתאם לכך, השאלה שבמחלוקת היא שאלת הנזק.
עיקר העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי
:
התובעת ילידת 1959, נשואה ואם לארבע בנות, בעת התאונה היתה התובעת כבת 46 שנים, כיום היא בת 53 מאז התאונה חלפו 87 חודשים.
ביום התאונה הועברה התובעת לבית החולים בילינסון, שם נבדקה בחדר המיון עקב חבלה בקרסול שמאל בעת ירידה מאוטובוס. בבדיקתה נמצאו נפיחות ורגישות לטרלית ומדיאלית בקרסול שמאל, שלוו בהגבלת תנועה ניכרת, כמו כן נמצאה רגישות גם בבסיס מסרק 5. היא שוחררה באבחנה של נקע בקרסול ובהמלצות לחבישה אלסטית, רגל מורמת ולמנוחה של 5 ימים.
בתאריך 27/02/2005 נבדקה התובעת שוב בחדר המיון, עקב אותה חבלה ובשל אותן תלונות לעיל, בדיקתה הגופנית הייתה דומה. התובעת שוחררה באבחנה של נקע בקרסול ובהמלצות לחבישה אלסטית, רגל מורמת ולמנוחה של 5 ימים.
בהמשך התובעת הייתה במעקב רציף בשל אותן תלונות, ללא שינוי מהותי בממצאי הבדיקה הגופנית, היא הופנתה לבדיקת CT, MRI, US ומיפוי עצמות.
התובעת שהתה בחופשת מחלה מאושרת מיום התאונה ועד לתאריך 23/05/2005.
בתשובת מיפוי עצמות מתאריך 14/03/2005 לא הודגמו שברים. הודגמה בצקת ברקמות רכות סביב הפטישונים.
בדיקת US לקרסול שמאל מתאריך 17/04/2005 הדגימה פגם היפואקוגני קטן באזור הסינדסמוזיס, המחשיד לקרע של הרצועה הטיביופיבולרית הקדמית. כן הודגמה תמונה המתאימה לקרע של ה- ATFL, בנוסף הודגמה בצקת רקמות רכות מסביב לפטישון הלטרלי, שאר הבדיקה פוענחה כתקינה.
בתשובת בדיקת MRI מתאריך 01/05/2005, נקבע, כי קיים מצב לאחר חבלה ליגמנטרית מורכבת עם קרע של הרצועה הטלופיבולרית, קרע חלקי של הרצועה הטיביופיבולריות, קרע של הרצועה הקלקנאופיבולרית, קרע של הדלטואיד ושל ה - Spring ligament, שבר ללא תזוזה בראש התאלוס המדיאלי ונוזל במפרק הקרסול.
התובעת טופלה באופן ניסיוני בקיבוע הקרסול במגף גבס מתאריך 17/06/2005 ועד לתאריך 21/07/2005 ולאחר מכן הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה, למרפאת כאב ולמרפאת כף רגל לצורך המשך טיפול. (
הממצאים הרפואיים לעיל שעלו מתוך המסמכים הרפואיים סוכמו על ידי המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, עמ' 4-5).
עיקר טענות הצדדים בסיכומים
:
בין הצדדים ניטשה מחלוקת בשאלה
האם האירוע שבמהלכו נפגעה התובעת מהווה גם תאונת עבודה אם לאו וכן בשאלת גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת ?
באשר לשאלה הראשונה שבמחלוקת בדבר היות התאונה תאונת עבודה,
טוענת התובעת, כי לא הובאה ראיה הסותרת את גרסתה לפיה אין המדובר בתאונת עבודה, וכי בכל מקרה גם לאחר שמיעת העדויות בתיק, העדים לא תמכו בתיאוריה זו הנטענת על ידי הנתבעת.
התובעת עותרת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה באירוע נשוא התובענה, לטענתה משך תקופה ארוכה היא לא יכלה לדרוך על רגלה, ובעקבות כך הופנתה לטיפול כאב באמצעות TENS וכי מאז התאונה היא לא כשירה לעבודתה בהתאם לאישור הרפואי מהמחלקה לרפואה תעסוקתית.
עוד נטען, כי מאז התאונה אין התובעת יכולה להלך על רגלה ומשתמשת במקל מסעד באופן קבוע, ובעניין זה היא מפנה את בית המשפט לחקירת עד הנתבעת, אשר צילם את התובעת במהלך הליכה כאשר התובעת מדדה על רגלה ומשתמשת במקל מסעד התומך בהליכתה.